מבואר במשנה (זבחים קיב ע"ב) שבזמן שמשכן שילה היה קיים נאסרו הבמות, לאחר שנחרב - הותרו הבמות עד לבניין בית המקדש בירושלים, שמאז והלאה נאסרו הבמות לעולמים.

המקור לכך מהפסוק בפרשת ראה ( ) "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.." - המנוחה זאת שילה והנחלה זאת ירושלים, וביניהן היה מותר להקריב בבמות (ברייתא זבחים קיט ע"א).

יש לברר:

1. מדוע ניתנו שמות אלו לירושלים ושילה?


2. המשנה (הנ"ל) מתארת את משכן שילה כבנין עם קירות אבנים בלבד, והתקרה עשויה מיריעות אהלים. מה פשר המבנה המוזר הזה?

המקור למבנה של משכן שילה הוא משני פסוקים: באחד מתואר משכן שילה כ"בית ה'" ובשני מתואר כ"אהל יוסף".

דבר מעניין הוא שבית המקדש בירושלים נמצא בנחלת יהודה ואילו משכן שילה נמצא בנחלת יוסף. מדוע?

לאמיתו של דבר, שני השבטים הללו מלווים את עם ישראל במהלך כל הדורות, ממלכות יוסף ויהודה ("כי הנה המלכים נועדו יחדיו..") דרך מלכות ישראל (המתחילה בירבעם - מיוסף) ומלכות יהודה, ועד לשני המשיחים - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

הרב קוק זצ"ל (במאמר "המספד בירושלים") שואל מדוע אנחנו צריכים שני משיחים? היה מסתבר יותר שיהיה רק משיח אחד שינהיג את כל עם ישראל?

מבאר: יש בעם ישראל שני כוחות - האחד: כוח הבנין הפיזי, הגשמי של העם. הכוח שאחראי על בנין הממשלה, הצבא וכו' וכו'. והשני: כוח הבנין הרוחני של העם. כוח זה אחראי על לימוד והפצת התורה ועבודת ה' בעם.

שני הכוחות חיוניים לבנין העם ואי אפשר לאחד בלי השני.

וכך אמר הג"ר שאול ישראלי זצ"ל על הפסוק "ואולך אתכם קוממיות" - קומה ע"ג קומה - הקומה הרוחנית ע"ג הקומה הגשמית.

מי הם המובילים של שני הכוחות הללו?

יוסף - המוביל של הכוח הגשמי. הוא המשביר לכל מצרים, המנהיג של האימפריה הכלכלית הגדולה בעולם, שצובר הון ועושר שלא נודע כמותו (עיין סוף מסכת פסחים), וכל זה בקדושה ובטהרה. שם שמים שגור על פיו (עיין רש"י על "וירא אדוניו כי ה' איתו").

יהודה - המוביל של הכוח הרוחני. הוא הפותח ישיבה בארץ גושן, ודוקא הוא! "ואת יהודה שלח לפניו.." מפרשים חז"ל - לתקן לו בית תלמוד. הסביר האדמו"ר מלובביץ' זצ"ל שהכוונה ב"לפניו" היא לפני יוסף. יעקב אע"ה לא רצה שיוסף יפתח את הישיבה אלא דווקא שיהודה יפתח אותה מפני שהוא היודע לבצע את התפקיד הזה בצורה הטובה ביותר.

אלו הם שני המשיחים - משיח בן יוסף: אחראי על הבנין הפיזי של עם ישראל, ומשיח בן דוד: אחראי על הבנין הרוחני של עם ישראל.

ניתן לראות זאת במשכן שילה מול בית המקדש:

1. במשכן שילה - קדשים קלים נאכלים "בכל הרואה" (כל מקום שרואים ממנו את המשכן). הטעם: עין שלא רצתה ליהנות ממה שאינו שלה (יוסף - שלא רצה ליהנות מאשת פוטיפר) - תבוא ותאכל בכל הרואה (זבחים קיח ע"ב). כלומר, יוסף תיקן את כוח הראיה בצורה השלמה ביותר. דרך העינים קולטים את העולם הגשמי שסביבנו, ויוסף לימד אותנו איך משתמשים בעולם הגשמי בצורה הנכונה ביותר. לכן, כשכר על זה, אוכלים שם קדשים "בכל הרואה". ואילו בבית המקדש בירושלים - קדשים קלים נאכלים "לפנים מן החומה". דווקא במקום שאינו נראה לעין, מוצנע מכולם. מדוע? כיון שזה בדיוק ענינו של בית המקדש - לגלות את הקדושה הפנימית של עם ישראל, החלק שאינו גלוי לעיני כל העמים אלא מוצנע מהם.


2. במשכן שילה - היו רק קירות אבנים ללא גג. מדוע? כמדומני שהטעם הוא, משום שה"גג" של משכן שילה היה בית המקדש בירושלים. הגג שייך כבר לקומה העליונה. משכן שילה היה רק הקומה התחתונה שעל-גבה צריכה להיבנות הקומה הרוחנית, בית המקדש בירושלים.

לפי זה, נבין מדוע התורה קוראת לשילה "מנוחה" ולירושלים "נחלה":

מנוחה - עניינה, הגעה אל המטרה. האדם הולך לקראת מטרה מסויימת, וכשמגיע אליה - נח. זה ענין "שבת מנוחה".

נחלה - עניינה, האפשרות להעביר ולהנחיל את הדברים הלאה. "והתנחלתם אותם לבניכם", מלשון נחל שזורם ומעביר הלאה את המים שבתוכו.

משכן שילה, הנמצא בנחלת יוסף, מייצג רק את הקומה הבסיסית, הגשמית של עם ישראל. אמנם, יש גם בזה אידאל גדול שאליו יש לשאוף והוא מהווה "מנוחה" כשמגיעים אליו, אך אין בו די כדי להנחיל את המסר הלאה לדורות הבאים.

אנחנו עדים לאנשים שמסרו את נפשם למען האידאל הפיזי בלבד, וכיום אינם מסוגלים להנחיל את הערכים הללו לבניהם ונכדיהם.

הסיבה לכך היא משום שכדי להנחיל את המסר הלאה - צריך את הקומה הרוחנית - את ירושלים. רק כשיוצקים לעם ישראל ומדינת ישראל תוכן של נצח - אפשר להעביר זאת הלאה.

זאת הסיבה שהתורה קוראת לשילה "מנוחה" ולירושלים "נחלה".

לפני ארבעים וחמש שנה הקב"ה נתן לנו מתנה אדירה, וזכינו לשחרורה של ירושלים עיה"ק.

דברים שכל-כך פשוטים לנו, כמו לנסוע פחות משעה ולהגיע ליד מקום המקדש, הם דברים שיהודים בכו עליהם בכל הדורות.

לכן, אנחנו חייבים להודות לקב"ה על הנס הגדול הזה, ויחד עם זה להתפלל שהקומה הרוחנית של ירושלים גם-כן תתגלה במהרה, ונזכה לראות בבנין בית המקדש, בנין ה"נחלה" במהרה בימינו. אמן.